בלוג

מכירים את הילדים שיאספו ראשונים את המשחק בגן כדי לקבל מדבקה? את אלה שיעשו מה שביקשתם כדי לשמוע "כל הכבוד", שיספרו איך היו חברים טובים בגן כדי לשמוע את גאה בהם? אלה הם הילדים המרצים. ילדים ניזונים ממגוון חיזוקים, חלקם הגדול הם מילוליים. הם מהווים מוטיבציה ומנוע פנימי לפעולה עבורם. המילים שלנו מחזקות את הילדים, מעלות להם את הבטחון העצמי וגורמות לילד לחוש גאווה רבה. עם הזמן, נרצה להעביר לילד את האחריות. חשבי על זה, האם היית רוצה ילד שיחכה לחיזוק חיצוני כדי לדעת שהתנהג בסדר, שעשה

ילדים חווים את העולם דרך משחק. הם רואים משחק בבגד ישן, בתיק, בארגז המשלוח וכן, גם באוכל. משחק באוכל מאפשר להם להביע את הרגשות שלהם,...

"אבל למה הוא קיבל ואני לא?" מוכר לכם? קנאת אחים היא נושא טעון שנמצא כמעט בכל בית. הורים רבים מתייעצים איתי האם ליצור שוויון בבית בין הילדים – כל אחד מקבל בדיוק 5 תותים, לכולם אותו מספר חוגים, אם קונים נעליים אז כבר נקנה גם לאחרים, בכל יומולדת מתנות לכולם... הגישה שלי היא שלכל ילד יש את הצרכים שלו, והם שונים מאחד לשני. לכל ילד ניתן בדיוק את מה שהוא צריך. אם אחד צריך ריפוי בעיסוק והשני לא, הרי לא ניקח גם את השני רק לצורך יצירת שוויון, נכון? כך גם בדברים אחרים. אם אחד צריך מעי

היום את עם הילדים אחרי הגן, יש לו"ז ארוחת ערב, מקלחות, סיפור... את שומעת שוב "אמא שחקי איתי" ומנסה למצוא זמן לשחק עם הילד תוך כדי בישול, כלים, ושאר מטלות הבית. ואז, כשהתחלת לשחק איתו או לדבר איתו, הטלפון מצלצל... תחשבו איך מרגיש ילד, שהתחיל לספר לכם משהו, ובאמצע אמא קיבלה הודעה... או טלפון ואמא שכחה לחזור אליו אחרי שהשיחה נגמרה. קבלו טיפ ממני – אם אתם עם הילדים בבית / בזמן משחק / באמצע סיפור והטלפון מצלצל... תענו ותגידו "אני עם הילד עכשיו, ואני רוצה להקדיש לו את מלוא תשומת לב